הפסקות במהלך יום העבודה

המעסיק לא מעניק לי זמן הפסקה במהלך יום העבודה – האם זה חוקי ?

האם אני חייב לשלם לעובדים שלי שכר עבודה גם בעבור זמן ההפסקה שאני מעניק להם ?

לאחרונה, הולכות ומתרבות השאלות המופנות אלי, הן ע"י מעסיקים והן ע"י עובדים, בנושא הפסקות במהלך יום העבודה ודין התשלום בגינן.

לפיכך, בחרתי להעלות על הכתב רשימה קצרה ותמציתית זו במטרה להאיר ולבאר נושא זה.

מהו המקור החוקי המסדיר את הכללים בדבר מתן הפסקות לעובד/ים במהלך יום העבודה ?

המחוקק הסדיר את הכללים המחייבים בדבר מתן הפסקות לעובד/ים במהלך יום העבודה בהוראת סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן:"החוק").

מי זכאי להפסקה ? מהו משך ההפסקה ? מהם יתר הכללים המחייבים ?

כפי שיובהר להלן – לא כל עובד זכאי להפסקה במהלך יום העבודה !!!

מבחן סוג העבודה: ראשית נקבע בדין, כי רק עובדים העובדים בעבודות כפיים זכאים להפסקות.
מהי עבודת כפיים ? החוק לא נותן מענה מפורט וכל מקרה ייבחן לגופו ע"י בית הדין לעבודה.
כך למשל: (גם לפי מבחן ההיגיון הבריא והשכל הישר) יש להניח שפועל בניין ייחשב כעובד העובד עבודת כפיים לעומת רואה חשבון שכיר שסביר שייקבע שאינו עובד כפיים.

מבחן משך העבודה היומי: הוראת סעיף 20 לחוק קובעת, כי בכל יום עבודה של יותר מ- 6 שעות תופסק העבודה למנוחה וסעודה ל- 45 דקות לפחות, כאשר לפחות 30 דקות מתוכן תהיינה רצופות.

עוד קובע החוק, כי וביום שלפני החג וכן ביום שלפני המנוחה השבועית (יום המנוחה השבועי ליהודי הוא בשבת בלבד ואילו מי שאינו יהודי רשאי לבחור את אחד הימים: שישי ,שבת וראשון) , ההפסקה תהיה בת חצי שעה לפחות.

מכאן ניתן ללמוד ולהסיק מספר כללים – ובניהם למשל :

1. לא כל עובד זכאי להפסקה !!! כך למשל, מעסיק אינו חייב להעניק הפסקה לעובד שאינו עובד עבודת כפיים או לעובד (אפילו עובד כפיים) שיום עבודתו מסתכם ב- 5 שעות בלבד.
2. במידה ויום עבודתו של העובד הוא מעל ל- 6 שעות, חובה על המעסיק לתת לעובד לפחות 30 דקות של הפסקה רצופה ובנוסף, עוד 15 דקות הפסקה נוספות (ובכל מקרה 45 דקות הפסקה בסה"כ). בהתאם לזאת, מעסיק אינו רשאי, למשל, להעניק לעובד (שמשך יום עבודתו מעל ל- 6 שעות), 3 הפסקות בנות 15 דקות כל אחת.
3. ביום שלפני יום חג ו/או ביום שלפני יום המנוחה השבועי של העובד (למשל, ליהודי – ביום שישי), המעסיק אינו חייב להעניק לעובד 45 דקות של הפסקה אלא, 30 דקות בלבד.

האם חובה על העובד להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה ?

זמן ההפסקה – על חשבון מי ? המעסיק או העובד ?

הכלל הוא בעת הפסקה הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד – כלומר העובד לא חייב להשאר במקום העבודה בזמן ההפסקה !!! [סעיף 20 (ג) לחוק].

יחד עם זאת, החוק קובע גם חריג לכלל הנ"ל :

העובד יהיה חייב להשאר במקום העבודה בזמן העבודה כאשר מתקיים 2 התנאים המצטברים הבאים:

1. נוכחותו של העובד במקום העבודה היא הכרחית לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו.
2. העובד נדרש על ידי מעסיקו להישאר במקום העבודה.

במקרה שכזה, תחול חובה על העובד להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה ואולם, מנגד, זמן ההפסקה ייחשב כחלק משעות העבודה והמעסיק תחול החובה לשלם לעובד שכר עבודה בעבור זמן ההפסקה.

התייחסות בתי הדין לעבודה :

בתי הדין לעבודה חזרו וקבעו במספר רב של פסקי דין, כי אחד המאפיינים של "זמן הפסקה" הקבוע בחוק, הוא היות העובד חופשי לעשות כרצונו בזמן זה (לאכול לנוח ואפילו לצאת ממקום העבודה לביצוע "סידורים"). בזמן ההפסקה, על העובד להיות נתון לרשות עצמו, להיות משוחרר מחובתו כלפי מעסיקו. נוכחות או אי-נוכחותו של העובד במקום העבודה בזמן ההפסקה, אינו מעניינו של המעסיק !!!

בהתאם לזאת, במקרה בו המעסיק הורה לעובד לשהות במקום העבודה בזמן ההפסקה ו/או להיות זמין לקריאה ו/או הגביל את חרותו של העובד להיות משוחרר מכל מטלה או כוננות והגביל את חרותו של העובד לעשות כרצונו המוחלט בזמן ההפסקה, על המעסיק תוטל החובה לשלם לעובד שכר עבור זמן ההפסקה !!!

עוד נקבע בפסיקה, כי על המעסיק לייחד לעובד זמן הפסקה מוגדר ואין לראות באתנחתות קצרות שניתנות לעובד כאלה שאין חובה לשלם בגינן שכר עבודה.

הפסקה לצורך תפילה במקום העבודה :

עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו. זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד [סעיף 20 (ד) לחוק).

העובדים מועסקים במפעל שלי באמצעות קבלן כח אדם – האם חלה עלי חובה כלשהי כלפיהם ?

החוק קובע באופן מפורש, כי החובות המוטלות על מעסיקים ישירים בהתאם להוראות החוק שנסקרו לעיל, חלים גם חלים, גם על מי שמעסיק אצלו עובדים באמצעות קבלן כח אדם. כלומר שהוראות והחובות שפורטו לעיל ביחס להפסקות, חלות גם על המעסיק הישיר (קבלן כח האדם) וגם על המעסיק העקיף (מזמין שירותי כח אדם באמצעות קבלן חיצוני).

האם המעסיק והעובד יכולים לקבוע, בהסכמה, כללים אחרים מאלה הקבועים בחוק הגנת השכר ?

חוק הגנת השכר הוא קוגנטי – כלומר לא ניתן להתנות אליו. המשמעות היא שלא יהיה כל תוקף להסכמה (או אם תרצו "להסכמה") בין המעסיק לעובד אשר כוללת תנאים פחות טובים לעובד מאלה הקבועים בחוק כמפורט לעיל.

דוגמא להמחשה: המעסיק והעובד הסכימו שהמעסיק לא ישלם לעובד שכר עבודה עבור זמן ההפסקה שבמהלכה העובד זמין לקריאה לעבודה. בית הדין לעבודה עשוי להיעתר לתביעה של עובד ולחייב המעסיק לשלם לעובד, בדיעבד, רטרו-אקטיבית, שכר עבודה שלא שולם לעובד בעבור זמני הפסקות אלה במהלכם העובד היה זמין עבור המעסיק.

למשרדי ניסיון, ידע והכרה מעמיקה של תחום דיני העבודה הדורש בקיאות ומיומנות קונקרטיים.

אשמח לעמוד לרשותכם (עובדים ומעסיקים כאחד), בתיאום מראש, בכל שאלה, הבהרה ו/או סוגיה משפטית בתחום דיני העבודה.

בברכה,

גל גולדברג, עו"ד

סייעה בעריכת רשימה זו – גב' דנה מרגי מזרחי (מתמחה).